פסק-דין בתיק ת"א 18592-07-09

כללי

1.         התובע, אברהים הייב, הינו נהג אוטובוס במקצועו. על פי הנטען בכתב התביעה, הוא נפגע ביום 9.4.2007 כתוצאה מנפילה במדרגות אוטובוס עליו עבד, שעה שפנה לנקות את השמשה הקדמית לקראת נסיעה כאשר מנוע הרכב כבר עבד, ונגרמו לו נזקי גוף.

ראיות הצדדים

ראיות התובע

2.         מטעם התובע נמסר תצהיר בו הוא תאר שהוא התכונן לנסיעה וירד מביתו לאוטובוס שחנה בצמוד לבית, פתח את הדלת, התניע, ופתח את תא המטען על מנת לנקות את האוטובוס ולהכינו לנסיעה. נטען שלאחר מכן כאשר התכוון לנקות את השמשה הקדמית על מנת להתחיל בנסיעה הוא החליק בירידה במדרגות, נפל ונפגע בברך. הוא טען שאת התאונה ראתה אשתו בזמן שהיא תלתה כביסה. כמו כן, הוא טען שמיד הודיע למעבידו ונסע ישירות לבית החולים בצפת.

3.         אשתו מסרה תצהיר לפיו ראתה את התאונה ממרפסת הבית. מטעם המעביד נמסר מסמך המכונה "תצהיר" שמולא על ידי המעביד, אחמד קאסם, לפיו התובע עובד בחברה מאז שנת 1995 וכי הוא זוכר שבתאריך 9.4.07 קיבל הודעה שהתובע נפל בעת ניקוי האוטובוס.

4.         בתעודת חדר המיון מיום 9.4.07 לא מוזכר כי מדובר בתאונת דרכים. בסיכום ביקור קופת חולים מיום 11.4.07 נרשם תאונת עבודה ושארעה חבלה ונפילה בזמן עבודה.

עדויות הנתבעת

5.         מטעם הנתבעת הוגש תצהיר על ידי אייל סרחאן, חוקר ממשרד חקירות. הוא הצהיר שחקר את מר גיל ברמי מחצור בקשר לתאונה כאשר ברמי הודיע לחוקר שהוא מכיר את התובע וכי ביום התאונה הנטענת הוא התקשר לתובע וביקש ממנו לעשות הסעה עבורו באוטובוס. התובע אמר שהוא לא יכול לעשות זאת מאחר והאוטובוס היה מטונף והיה צריך לנקות אותו. ברם, הוא מסר כי התובע התקשר אליו לאחר כמה דקות ומסר שתוך כדי ניקיון הוא נפל במדרגות הקדמיות ועיקם את רגלו ולכן לא יכול לבצע את ההסעה. צורף תמליל של השיחה האמורה.

ההסכמה הדיונית

6.         ביום 3.11.11 הסכימו הצדדים לעבור לשלב הסיכומים ללא חקירת עדים כאשר הבהירו שקיימת מחלוקת משפטית באשר למשמעות נסיבות התאונה. להסכם ניתן תוקף של החלטה.

עמדת התובע בסיכומיו

7.         תואר שהתובע, יליד 1956, נשוי ואב ל- 5 ילדים, ללא פגיעה קודמת בברך ימין. ב"כ התובע טען שמטעם התובע הוגשו תצהירי עדות (תצהיר התובע, תצהיר אשתו והצהרת מעבידו). נטען כי ביום 3.11.11 היו אמורות להשמע הראיות אולם הנתבעת ויתרה על חקירת העדים ולא הגישה כל תצהיר מטעמה ולפיכך יש לקבל את גירסתו של התובע. נטען שהתובע נפגע ביום 9.4.07 במהלך עבודתו עת נפל במדרגות אוטובוס מ.ר. 15-601-41, שהיה מונע שעה שפנה לנקות את השמשה הקדמית על מנת להתחיל בנסיעה וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים.

8.         נטען שמדובר בתאונת דרכים. נטען שעל פי העובדות עולה שהתובע נפגע במהלך ירידה מן האוטובוס ועל כן אירוע התאונה מהווה תאונת דרכים. נטען שאין ספק שפעולת ניקוי חלון קדמי, פעולה שהתובע התכוון לעשות עת החליק בירידה מן האוטובוס, קשורה למטרה תחבורתית שהרי חלון קדמי מלוכלך מהווה סיכון תחבורתי שנקיונו בא לבטל. נטען שהתמלאו התנאים הנדרשים להכרה בתאונה כתאונת דרכים כאשר התאונה אירעה בעת הירידה מן הרכב וכי ניקוי השמשה הקדמית קשור גם לצרכי תחבורה. נטען עוד כי את התאונה ראתה אשתו והמעביד שלו הצהיר סמוך לקרות אירוע התאונה על נסיבותיה ומולא טופס בל/250 שם תוארו נסיבות התאונה. נטען כי בהתנגשות בין חזקות מרבות לבין חזקות ממעטות גוברות הראשונות.

9.         באשר לטיפולים רפואיים נטען שהתובע סבל מקרע ברצועות ברך ימין ועבר ניתוח באותה ברך. המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה והכיר לתובע בנכויות הבאות: נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 9.6.07 - 30.6.07; נכות זמנית בשיעור של 100% מיום 1.7.07 - 24.7.07; נכות זמנית בשיעור 15% מיום 25.7.07 - 31.5.08. לבסוף הוכרה נכות צמיתה בשיעור 10%.

10.        באשר לנזק ביקש התובע את הפיצויים הבאים: כאב וסבל - 16,000 ש"ח; הפסד שכר לעבר - 80,000 ש"ח (30,000 ש"ח בגין תקופת אי הכושר המוחלט, 50,000 ש"ח גלובלי בגין אבדן כושר השתכרות); הפסד השתכרות לעתיד - 106,510 ש"ח; הוצאות רפואיות ועזרת צד ג' - 25,000 ש"ח; אובדן זכויות סוציאליות - 20,000 ש"ח. בסך הכל הפיצוי שנדרש הגיע לסך של 247,510 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות.

עמדת הנתבעת בסיכומיה

11.        הנתבעת טענה שאין ליתן אמון בגרסת התובע באשר לנסיבות התאונה. נטען שעם פנייתו הראשונה לבית החולים בצפת, לא ציין התובע מאומה על כך שהוא נחבל עת שירד במדרגות האוטובוס. הוא מסר כי נפגע לאחר תנועה לא נכונה בזמן עבודה (סיכום אשפוז מיום 13.7.07). נטען שעל פי סעיף 54 לפקודת הראיות, אין להכריע לפי עדות יחידה אלא בתוספת סיוע, למעט על ידי מתן נימוקים באשר לכך. נטען שלא נמצא סיוע לעדות התובע אלא היפוכו של דבר, שגרסאותיו השונות מכרסמות במשקל שיש ליתן לגרסתו. נטען עוד כי מעדותו של מר גיל ברמי שנמסרה לחוקר מטעם הנתבעת, עולה כי התובע עסק בניקוי פנים האוטובוס ולכן לא מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד.

12.        למען הזהירות נטען ביחס לנזקים כי על פי אישורי המל"ל, תקופת אי הכושר עמדה על 63 ימים ששוויים סך של 14,118 ש"ח. נטען שבסיום תקופה זו חזר התובע לעבודתו הרגילה. באשר להפסד השתכרות לעתיד נטען כי יש לפסוק פיצוי גלובלי. נטען שאין מקום לפסוק הפסדי פנסיה. ביחס לכאב וסבל הוצע 16,000 ש"ח. ביחס לעזרת צד ג', נטען שאין לפסוק פיצוי, וכך גם לגבי הוצאות רפואיות. צויין שיש לנכות דמי פגיעה בסך 9,046 ש"ח וגמלת נכות בסך 29,977 ש"ח.